כל שנה מחדש לקראת שמחת תורה אני מרגישה פיספוס שלא היינו מספיק בסוכה. סוכה כל כך מושקעת, מחברת, מסוככת
והנה הגיע הושענא רבה והכיוון הוא לשוב אל הבית 🏡בעוד כמה שעות ולשמוח בתורה.
כמה רגעים,ימים, אנחנו מבזבזים בריפרוף, בהליכה ליד הדברים,בחוסר תשומת לב💜 להווה ולמה שהוא דורש מאיתנו
השתהות
השתאות
שהות
מהות
גם בזוגיות,ובאישות אנחנו יכולים ל"עבוד ליד" ולא להיות בנוכחות מלאה להתרכז בעתיד ובמה שעלינו לעשות ולהספיק או במה שהחמצנו בעבר במקום להיות ב"כאן ועכשיו" בשמחה הזאת הנקייה והטובה על מה שיש ועל מה שזיכה אותנו הקב"ה.
ושמחתך בחגך בבן זוגך ,בילדיך ובחייך
לכאורה, קשה לצוות על הלב 💗אנשים עושים כל מיני מעשים חיצוניים כדי לשמוח. לגיטימי.😊
אולם, הנקודה הפנימית המשמחת היא היכולת לראות פנימה את העכשוויות הארעית, בלי פחדים על מה שאולי עלול לקרות, בלי לחשוב על מה יהיה אחרי החגים ואיך נשלים את המינוס ומה יהיה בעבודה.וכו וכו…
כשאני חובטת ערבות, אני נזכרת בכל מה שחלש וחסר שליטה בחיי ואת כל מה שעתיד לקרות אני מוסרת לאלוקים שבשמים ומשתדלת להישאר רק עם השמחה. ☺
שנזכה שהכוח המדהים של החגים יאיר על פני השנה כולה
שנצליח לשמוח בהווה ובדברים הפשוטים והכל כל משמחים.