חכמה או מלחמה

הטלפון החכם בחיינו הזוגיים
לפעמים בחיים נדרש להיות חכם ולא רק צודק. יש לזהות את הנחש שבא להפריד בין האישה לאדם. בא לפתות במסווה ערמומי ובוגד. בדרך הוא מעלים מאתנו את כל הקדוש והיקר ומשאיר אותנו עירומים בגן בלי יכולת להגן ולהתגונן כראוי.
אחד המשחקים הראשונים בפלאפון היה סנייק, נחש… נקודה למחשבה. מאז המון משחקים ואפליקציות סרטונים ורשתות חברתיות, מרחיקים אותנו מעצמנו ומהיקרים לנו ביותר – בני זוגנו. אם תרצו, הסמארטפון הוא הנחש בן זמננו. אין צורך להאכיל אותו (חוץ מהתאווה לסוללה) אבל הוא משום מה אוכל לנו את הראש. ממש משבש מערכות ומגביר את הורמון הדופאמין האחראי להתרגשויות, ויש לו בהחלט תכונות ממכרות.
אתחיל בתיאור מקרה שהגיע אלי לקליניקה לפני זמן מה:
הוא ביקש להיפגש איתי. גבר כבן 35. בדרך כלל אני נפגשת עם גברים רק בהקשר הזוגי ולא בכובע השני כיועצת בתחום המיניות. את אשתו אני מכירה כי טיפלתי בה בעבר. תיאר את מערכת היחסים ביניהם מהזווית שלו ושאל אם אוכל לדבר על ליבה.
הסברתי לו שאני יכולה לעזור לו ולפתוח ערוץ ביניהם, אבל בטח שלא לדבר עמה במקומו. הוא גיחך. זה אבוד! היא כבר לא מקשיבה לי. נראה לי שאף פעם לא הקשיבה. נראה לי שאני לא מספיק מעניין אותה.
"למה אתה חושב כך?" אני שואלת.
"אני אתאר לך מה קורה ותשפטי את. התרחיש חוזר על עצמו מדי ערב. אני נכנס הביתה, האישה במחשב או בסמארטפון, הבית די הפוך. היא לא מזכה אותי אפילו במבט. אומרת שיש אוכל ושהיא חייבת לסיים ולענות לכל השאלות שנשאלה הערב בנוגע לעבודה. חלק מהזמן היא שאובה לחברות שלה ברשתות. הכול נורא חשוב. היא תמיד עוזרת למישהי בעצה טובה או מקשיבה דרך ההודעות למצוקות של חברותיה הרבות… אני מחמם לי את האוכל ובא לשבת לידה. מנסה להשחיל מילה ולמצוא נחמה אחרי יום עמוס, אבל היא ממשיכה בשלה. זורקת לי איזה עצם ושוקעת בענייניה. בימים שאני מגיע מוקדם יותר, אנחנו שאובים לענייני הילדים ואין רגע של אינטימיות. לפעמים נדמה לי שהיא גם לא מעוניינת ברגע כזה".
כאן אני חייבת לשאול על יחסי אישות.
הוא נאנח. "לא בא לי, אין לי חשק ואני עייפה" – זוהי פחות או יותר תשובתה הקבועה. במיטה היא לא נרדמת בלי סידרה טובה. האמת שלאחרונה גם אני כבר הכנסתי את המכשיר שלי לחדר השינה. הבדידות הכריעה אותי.
אז אני קובעת פגישה נוספת עם שניהם, כדי לשמוע את הצד שלה. היא טוענת שגם הוא מתייחד עם המכשיר לא מעט. מסתגר בחדר השירותים וטורח לצאת רק אחרי שכבר סיימה את עבודות הבית הליליות. גם היא מרגישה בודדה. לפעמים מתחשק לה לתקשר איתו באימוג'י כזה או אחר, כדי שירגיש מה עובר עליה.
הם מתבוננים בי בציפייה. כאילו אני הקוסמת הגדולה. כאילו שאני יכולה לעשות במקומם את העבודה.
השימוש בסמארטפון לסוגיו השונים, ממלא חללים ריקים בזוגיות. בריחה אל מחוזות אחרים במקום להתמודד עם שתיקות, או גרוע מכך עם דיבור מרחיק ולא מקרב.
איש או אשה שמעדיפים את הנייד על פני בן או בת הזוג, צריכים לשאול את עצמם למה, ומה צריך לעשות יחד כדי לשנות את ההעדפות…
הוא מקרב בין רחוקים, אך מפריד בין קרובים.
הוא בהחלט ממכר, גורם לנו לאבד את תחושת הזמן, לעבור ליד החיים ולא בתוכם – דרך עדשת המצלמה או בתיווך של מגוון האפשרויות הבלתי מוגבלות הגלומות במכשיר.
קשר אמיתי בין אנשים חייב להיות מלווה בקשר עין, ובשפת גוף. ובין אנשים קרובים, גם במגע. אינטימיות איננה יכולה להיווצר דרך מכשיר. מקסימום תהיה שם כמיהה או רצון להכיר.
נחזור לזוג הנחמד:
כפי הנראה, במבט שטחי אין כאן פתולוגיה. אבל יש המון שחיקה. משהו השתבש ביניהם. החיים עמוסים והזוגיות נתפסת כעוד משימה…
אבל זוגיות אמורה להיות משאב, ולא אתגר!!!
אז איך הופכים אותה לכזאת? משנים סדרי עדיפויות ומשקיעים זמן בשיח אמיתי ,כנה ופתוח, ללא תפאורת מסכים. אפשר גם לנסות ולכבות אותם מוקדם ולהקדיש זמן איכות זוגי. מבררים את הצרכים של השני. מפנקים, מראים שאכפת, נותנים באהבה ובלי התחשבנויות. יוצאים מהקופסא, מהשגרה, מהשחיקה. מחדשים, מכניסים צחוק וצבע לחיים. מתקשרים, ומניחים את כל הרגשות על השולחן.
הניתוח הזה לעיתים כואב, אבל הוא מציל חיים!
אסור להתהלך כצל ליד החיים, ואי אפשר לפספס את המשאב הנהדר הזה (פרט למקרים פתולוגיים בהם אין מה לנסות ולהחיות את הקשר). תכל'ס, למי מאיתנו זה לא קורה? הפכנו למכורים.
איש, אשה, זוגיות. זו משוואה עם משתנים ונתונים רבים, ואם מזיזים אפילו אחד מהם – דברים זזים. לטובה ולרעה.
לכן לפעמים, אשה שמרגישה שהיא משקיעה הרבה בזוגיות ובעלה לא משתף פעולה (או להיפך) יכולה להיפגע, לצבור משקעים ולהתייאש. מתוך הבדידות הזו, קצרה הדרך לביקוש חברתו של המכשיר החכם.
עבודת מודעות ושיקוף עצמי בזוגיות, יכולה לתת כאן מענה:
אולי אני מפנק מידי והיא מרגיש שאני חונק? אולי אני נזקקת לו בדחיפות והוא מרגיש שאני תלותית? אולי אני משתפת אותו המון בחוויות ורגשות, אבל הוא חווה את זה כחפירה?
הספינה של הזוגיותות צריכה להיות מאוזנת, כדי לא להיטלטל בין הגלים. איזון משיגים ע"י שיח פנים-זוגי, או בסיוע איש מקצוע שיכול לעזור לסתום את החורים בספינה, חורים שלפעמים הזוג אפילו לא מודע אליהם.
הנה כמה המלצות חמות, מניסיונם המצטבר של זוגות רבים:
• לכבות טלפונים ניידים לפני הכניסה לחדר המיטות. לא מכניסים את ה"נחש" אל קודש הקודשים. וכמו שלא נכון לאכול לפני השינה, גם לא נכון להירדם מתוך בהייה במכשיר.
• ערב זוגי איכותי ומושקע לפחות פעם בשבוע. בכל פעם אחד מבני הזוג יוביל, יזום ויפתיע. כך תוכלו ליהנות משלל תחומי עניין של שניכם, לחוד וביחד.
• מה שקורה ביום משפיע על הלילה, ומה שקורה בלילה ישפיע על היום. ביום תהיו החברים הכי טובים, ובלילה תבלו בנעימים.
• אחרי המעשים נמשכים הלבבות. מחוות קטנות של חיבה יוצרות כמיהה, מעוררות תשוקה ומוסיפות לתחושת האחדות. אל תפסיקו לעולם להוסיף עצים למדורת האהבה, ואל תתנו לנחש לנצח. פעם אחת כבר גורשנו מגן עדן, אז בואו לפחות נייצר מעין גן עדן בעולם הזה, שכאן.
ועוד משהו לסיום:
לא צריך להיבהל מתקופות יובש. בני אדם הם יצורים דינאמיים, וטבעי שמפעם לפעם כל אחד מבני הזוג צריך זמן עם עצמו. גם "דביקיות" יתר בזוגיות לא תחזיק מעמד לאורך זמן. זו שאלה של מינון, של שיח, של תיאום ציפיות, של הבנה לנפש השני בדיוק כפי שאני מבינה את עצמי. ושיקוף כבר אמרנו?
אכן, תיחזוק הזוגיות דורש השקעה ועבודה עצמית. אבל כשהאתגר הופך למשאב מדהים, בע"ה, הכל שווה את זה.
אודיה ון-לואן, נשואה ואם לשישה, מתגוררת בעפרה. יועצת חינוכית מינית וזוגית. מאמנת גופנפש ומנחת סדנאות, יוצרת קלפי "חיבורים" להעשרה ולשדרוג הקשר הזוגי אינטימי [מעל 100 קלפים של כיף וחוויה]. www.odeyavl.co.il או בפייסבוק "אודיה שעשני כרצונו". ניתן להזמין סדנאות זוגיות.