אדם. נוסד מן האדמה. יציבות זה השם השני שלו. קרקע בטוחה.
אלא אם כן העולם הנשי – האש והרוח – דבקו בו.
אדם ואשה
אדמה ואש
יציבות ותזזיתיות, השלמה.
זכר ונקבה בראם. זה הסוד. זה הכוח. זה השלם. זוהי הבריאה והבריאות, ודרך הריבוי הטבעית היחידה האפשרית.
מאידך, שומעים קולות פוסטמודרניים לגבי המשפחה החדשה, יש הרכבים שונים. זוגות זוגות ,בנים בנים, בנות בנות.
"לא טוב היות האדם לבדו". האם לכך התכוונה תורה? לכל סוגי הזוגות?
על הרצף של ההימשכות לבני אדם מקסימים, נעימי הליכות, מבינים עניין, מקשיבים ואוהבים – כולנו נמצאים.
כולנו נימשך להיות עם אנשים שיוצקים אור לחיינו.
כי הטוב נמשך לטוב והאוהב לנאהב. האם מכאן קצרה הדרך למשיכה רומנטית?
האם זה מתאפשר? לכאורה, למה לא?
עד שנבין שיש כאן שונות. בעיה, קושי, אתגר.
ושם יש לשים את המחסום. בדיוק כמו כל דבר שאינו רלוונטי מבחינת התורה.
"ואם יש משיכה רק אל אותו המין", שואלות אותי בנות תיכון, "האם אפשר לשנות? להתעלם? לברוח?"
"השיח התעדכן אם לא שמעת". השיח הלהטב"י כאן והוא מתפוצץ מגאווה. "מה יש לך לומר"?
"את חשוכה ומגזרית, וכל-כך לא נאורה!".
ואני. אני יודעת שיש תורה ויש מוסר אנושי וטבע.
ומכאן, מתוך מוסר התורה, אנו לא נשפוט ולא נדון את מי שמתקשה לעמוד בחוקיה.
בדיוק כפי שקשה לקיים גם מצוות אחרות, פחות פומביות.
ומכאן ועד הנפת דגלים ונרמול תופעות שתמיד היו בשוליים, הדרך רחוקה.
לפעמים בא לי לצעוק, כמו הילד בסיפור על בגדי המלך החדשים, שהמלך הוא עירום! ומה קורה, קצת שכחנו את הדרך וממה אנו בורחים.
כי השפה הליברלית השתלטה על השיח. ואנו, אנה באים?
ואז אני חושבת שהתפקידים השתבשו ובמקום מלך מלכי המלכים, ולהבדיל כמובן, קם לו מלך עירום, ליברל וקצת סותם פיות.
ואז
מותר וצריך להיות הילד שעומד בשער ומתריע שהגולם קם על יוצרו.
אני באמת חוששת לה, למשפחה היהודית. אני דואגת ליציבותה, ומכאן גם ליציבותו של עמנו.
אפילו במצרים, בגלות ובפרך, לא שינו היהודים את שמם ,לשונם ולבושם, והנשים הצדקניות היו יוצאות אל הנילוס כדי להמשיך ולקיים את העם.
המשפחה היום בסכנה. מוטב שנתעורר. אז הנה, אני צועקת בקול: "המלך הוא עירום".
ולמי שיש קושי בתחום (כולל אנשים קרובים אלי מאוד) אני לא שופטת ובטח שלא מביישת. אין צורך להחזיק בכוח נישואין כושלים. אין צורך לסבול. השאלה מה הדרך, ולאן לפנות. מי אמר שההגדרה הכי בסיסית שלי היא זהותי המינית האינדיבידואליסטית?
יש רבים ורבות וטובים וטובות שחיים בהתמודדות כזו או אחרת. לפעמים מצליחים לעזור ולהרים את קרן הזוגיות והמשפחה הטבעית ולפעמים פחות. אבל הם בטח לא צועקים בגאווה "איזה כיף שאני…"
"קדושים תהיו כי קדוש אני אלוקיכם"
"ופרוס עלינו סוכת שלומך סוכת רחמים וחיים ושלום"